גמילה מעישון - מתחילים להפסיק לעשן !

 

המקטרת

המקטרת היא כלי המשמש לעישון טבק.

 

כאשר מדברים על מקטרת ( PIPE ) ועל המעשנים טבק, מתכוונים בדרך כלל לסוג מסוים של אנשים אינדיבידואליים אשר בינם ובין המקטרת והטבק מתקיימים יחסים מעין פולחניים. לעומת הסיגריה ההמונית, עישון המקטרת מצריך התעסקות הדורשת סבלנות והתמדה. המעשנים מקדישים זמן רב לבחירת סוג המקטרת, לניקויה, לטעם הטבק, לפיטום המקטרת, ולעישון המתמשך הכולל שימור הבעירה המתמדת. המעשנים מחזיקים בדרך כלל מספר מקטרות להחלפה ולעידון הטעם, וחלקם הם מבקרים קבועים בחנויות מיוחדות וחברים במועדונים משלהם.
קיימת נטייה להאמין כי עישון המקטרת נחשב פחות מסוכן מעישון הסיגריות, בעיקר מכיוון שרוב מעשני המקטרת אינם שואפים את העשן לריאות. לעומת זאת גדלים הסיכויים לחלות בסרטן הגרון וחלל הפה.

 

תולדות השימוש במקטרת

לפני גילוי העולם החדש, למקטרת היה שימוש דתי ורפואי. ציוויליזציות פרה-קולומבינאניות כמו האצטקים, המאיה, ואחרים, השתמשו במקטרות לריפוי ולציון אירועים דתיים ומסחריים. כך למשל, מקטרת השלום המפורסמת שימשה באירועים מסחריים ופוליטיים. באפריקה, השתמשו במקטרות לעישון עשבים שונים לצרכים רפואיים ודתיים. במצרים העתיקה השתמשו בטבק לצרכי חניטה. התרבות הראשונה שהשתמשה במקטרת לעישון טבק הייתה המאיה במקסיקו ומרכז אמריקה.

ב-1519, הרנאן קורטז,הקונקיסטאדור שכבש את מקסיקו עבור ספרד, דיווח שראה מקומיים מעשנים "ענפים מבושמים". ב-1536, מגלה הארצות הצרפתי ז'ק קרטייה דיווח על ילידים קנדיים המעשנים מקטרות בטקסים. ב-1559, ספרד הייתה הראשונה לייבא טבק לעולם הישן, שם שימש לצרכים רפואיים, כיום נחשב עישון טבק כמזיק לבריאות. שיח הטבק קיבל את השם הלטיני Nicotiana Tobacum על שם ז'ן ניקוט, שגריר צרפת בפורטוגל, שהשתמש בו לריפוי מיגרנות, כאבים ופצעים קלים. עם תחילת המאה השבע עשרה, עישון הטבק הפך נפוץ באנגליה, רחבי אירופה, הודו, סין ויפן. במזרח הרחוק השתמשו במקטרות במבוק עם פיות כסף או נחושת ובאימפריה העותומנית השתמשו במקטרות שסיננו את עשן הטבק במים (משלושה סוגים: נרגילה, הוקה ושישה). סיר וולטר ראלי, האיש שהביא את הטבק לאנגליה, הוצא להורג על ידי המלך ג'יימס הראשון. המלך חייב את מוכרי הטבק ברישיון, שעלה כמובן כסף, אך במקום שהדבר ידכא את תפוצת הטבק באנגליה, היא דווקא התמסדה.

פליטים פרוטסטנטיים מאנגליה הביאו את המקטרת להולנד. המקטרות האירופאיות היו עשויות חימר לבן והן נפוצות בציורים מאותה תקופה. החל מאמצע המאה השבע עשרה, מדינות אירופה גינו את השימוש בטבק, מיסו אותו והתעשרו ממנו. במהלך המאה השמונה עשרה אירופה עברה להרחת טבק והשימוש במקטרות יוחד לעולם החדש, ממנו הגיע לראשונה. במאה התשע עשרה עישון סיגרים נחשב לפעילות חברתית מקובלת ואילו עישון מקטרת היה פעילות אישית ופרטית שנעשתה בצינעה. המקטרות נעשו מעץ רך שספג את ריח הטבק כך שנשא ריח ייחודי, אופייני לבעליו. במחצית הראשונה של המאה העשרים, מקטרת זוהתה עם אנשי רוח וקציני צבא ואילו סיגריות סיפקו טבק להמונים.

היום עישון מקטרת נחשב כמי שמספק למעשן את איכות הסיגרים במחיר זול הרבה יותר. ההערכה היא ש-2% מהמעשנים בארצות הברית כיום משתמשים במקטרת.

 

כיצד מייצרים מקטרת ?

ייצור מקטרת כמעט ואינו מתנהל על פסי ייצור המוניים, וברחבי העולם יש מעט מאוד מפעלים המתמחים בכך. כל השאר הם בעלי מלאכה מיומנים העוסקים בעבודת יד לייצורה. רובם משתמשים בגזע קוצני הנקרא בעברית "עצבונית" או "אברש עצי" ( BRIAR ). העץ גדל בארצות הים התיכון – איטליה, יוון, קורסיקה – ויש לו תכונות המתאימות לעישון: הוא עמיד בחום גבוה ובבעירה התמידית של הטבק. יש המעדיפים את גזע האגוז או הבמבוק, ויש המוצאים עצים נדירים במזרח הודו.
תהליכי הייצור מורכבים וכוללים איסוף גזעי עץ בעונות מסוימות, איחסונם בתנאי לחות קבועים, ותהליכי עיבוד סופיים - ניסור,חיתוך ועיצוב המקטרת.
נדירות העץ והעמל שמשקיע האומן ביצירת המקטרת קובעים את מחירה. מקטרת טובה ופשוטה לשימוש יומיומי עולה בין 50 ל-100 דולר. המשובחים יכולים להגיע ל-1,000 דולר ויותר – תלוי באיכות העץ, בהשקעה בפיתוחים, בהוספת טבעות כסף, בעיקום הזרוע, בחיספוס, בסימטריות, ובטעמו המיוחד של המזמין.